רקק

רְקַק, רוּק, רִיקch. sam(רקק, רוקyabam). Targ. O. Lev. 15:8 יְרוֹק (Y. יְרִיק). Targ. Deut. 25:9.Part. רָקֵיק; pl. רְקִיקִין Targ. II Esth. 3:8.Koh. R. to VII, 9 כל דר׳ לעילוכ׳ if a person spits upward, it will fall in his face (an angry person hurts himself). Y.Yeb.XII, end, 13a top ירַקַּת קדמנאוכ׳ she spat before us , v. רוּקָּא; Bab. ib. 39b וירקת. Ib. 106a אכלה תומא ורַקְּתָה if she ate garlic and had to spit. Lev. R. s. 9 עד דאזלת ורוּקַּתוכ׳ until thou goest and spittest in that preachers (R. Meirs) face; ib. רוּקִי באנפיוכ׳ spit in my face seven times; ib. ואנא רַקִּיתוכ׳ and I spat ; Num. R. s. 920>; Y.Sot.I, 16d bot. ורוֹקְקִין בגויהוכ׳ spit into it (my eye) ; a. e.